להפוך מכונה בת 50 שנה ל"תעשייה 4.0" ולהנות מהחזר השקעה של פחות משנה

משך ההטמעה:

• רובוטים רגילים – פרוייקטים מסוג זה לוקחים חודש – חודשיים מהרגע שהרובוט מגיע לארץ, ולעיתים אף הרבה יותר
• הסוייר שלנו – יש לנו בדרך כלל כמה יחידות במחסן, ותוך יום – יומיים מהזמנה הוא מגיע ללקוח. בדוגמה הזו תוך חצי יום מהחלטה על היישום בתחנה, הסוייר החל לעבוד בצורה שוטפת (עיקר האתגרים היו חיבור המכונה לקובוט והכנת מחסנית ראשונה)

הובלת הפרוייקט:

• רובוטים רגילים – ספק הרובוט מביא פמליה של עובדים להתאמת הרובוט, וכל שינוי לאחר מכן דורש בד"כ מעורבות הספק (ותשלום)
• הסוייר שלנו – השקענו כחלק מתהליך ההטמעה עוד יומיים בהכשרת עובד הלקוח בלימוד הקובוט. התוכנית עברה מספר שינויים ושדרוגים ביוזמת וע"י הלקוח (הוספת עוד 2 מחסניות, הנפת יד לקריאה לעובד למילוי מחסניות ובמצב בו נתקע חלק בתבנית, שיפור מסלול הזרוע)

הנחה מדויקת:

• רובוטים רגילים – מאוד מתקשים להכניס במדוייק חלקים לג'יגים (מקבעים), למה זה כל כך קשה – כי רובוטים רגילים מנסים להכניס את החלק "בול" למקום, ואז אם יש סטייה של אפילו 1-2 מ"מ, החלק לא נכנס למקום.
• בני אדם – לא מנסים להיות מדוייקים, הם מחליקים את החלק אל המקום ו"משחקים" בו עד שנכנס למקום הנכון במקבע.
• הסוייר שלנו – כמו אנשים, יש לו חישה, ויכול להניח את החלק קרוב, ואז להחליק אותו בדיוק למקבע – בקליפ אפשר לראות שהוא מניח בכוונה ליד, מחליק אותו לתוך החריץ, ואז דוחף עם האצבע עד הסוף.

הפעלת סביבת העבודה:

• רובוטים רגילים – על מנת לבצע פעולות נוספות בסביבת הרובוט יש לחבר בקרים ולתכנת אותם בתרשימי סולמות. הדבר מייקר את עלות הפרוייקט, וכשיש בעיות מצריך כמה בעלי מקצוע לפתרון הבעיה.
• הסוייר שלנו – לסוייר יכולת להתממשק למכונות / סנסורים / בוכנות / מחשבים / או כל מה שנרצה. במקרה הזה, חוץ מלהניע את היד שלו, הוא נותן פקודות הפעלה למכונה, ושולט בהפעלת צינורית לחץ אויר שמחוברת לו לזרוע שבעזרתה הוא מעיף את החלק לאחר הניקוב אל ארגז הנמצא מאחורי המכונה.

הודעה על סיום מחסנית, וחזרה לעבודה שוטפת:

• רובוטים רגילים – במקרה של טכנולוגיה רובוטית בסיסית, לאחר ריקון המחסנית, הרובוט ממשיך לעבוד על ריק, ואם מחברים מערך סנסורים דרך קופסת הבקרה, אפשר להביא לעצירה של הרובוט והפעלתו מחדש עם מילוי המחסנית.
• הסוייר שלנו – הוא פשוט מרגיש אם הוא מצליח לתפוס חלק, אם לא מצליח מנסה שוב, ולאחר מכן עובר למחסנית הבאה, אם כל המחסניות ריקות הוא מניף את ידו למפעיל שיבוא למלא. את המחסניות והחלק הכי נחמד, לאחר שמסיים למלא את המחסנית, המפעיל נותן לסוייר "כיף", והסוייר שמרגיש את הדחיפה הקלה מבין שהמחסניות מולאו ושהוא יכול לחזור לעבודה (רואים את זה יפה בסוף הקליפ השני).

וידוא ריקון התבנית:

• רובוטים רגילים – רובוט רגיל לא ידע אם הצליח לרוקן את התבנית, והלקוח יצטרך לשלב מצלמות או סנסורים על מנת לוודא זאת – במקרה הזה זה בעייתי כי התבנית אינה מוארת דיה למצלמה ואין זווית צילום טובה, וגם סנסור בעייתי לשים כי החלק נכנס מצד אחד ויוצא מצד שני.
• הסוייר שלנו – התלבטנו אם להשתמש במצלמה עם הפלאש (שהי חלק אינטגרלי מהזרוע של הסוייר) או ביכולת שלו להרגיש, בסוף יישמנו את יכולת החישה שלו. לעובדים אסור משיקולי בטיחות, אבל הכי טבעי זה לדחוף את האצבע ולהרגיש אם יש שם חלק, אז זה מה שלימדנו את סוייר לעשות. הוא מכניס את האצבע ואם אין התנגדות הוא מבין שהכל בסדר, אם האצבע נתקלת בחלק, הוא מנסה להעיף אותו שוב עם לחץ האויר ובמידה ושוב לא מצליח, מניף את היד לקרוא לעובד.

מה שקרה אחר כך, גם מעניין. הסוייר הפתיע את כולם בקצב העבודה שלו, ותוך שבוע גמר עבודה שתוכננה למספר שבועות. ואז קרה לו מה שקורה לכל עובד טוב שגומר את העבודה מהר מדי – שלחו אותו למשימה אחרת. המשימה השנייה תוכננה ובוצעה במלואה ע"י צוות המפעל ללא כל מעורבות שלנו (אפילו לא היינו מודעים לקיום העמדה), אפשר להתרשם מכך שהלקוח החליף בכלל סוג גריפר, בנה מחסנית עם לוגיקה אחרת לחלוטין, ויצר יישום אלגנטי ומאוד כלכלי – עכשיו סוייר עובד 24 שעות ביום.